<h1>צרור הכסף הקצר, דרך ב' שער א'</h1>
<h2>דף יג:</h2>
מי שאמר לחבירו מנה לי בידך תנהו לפלוני במעמד שלשתן קנה, ל"ש מלוה ול"ש פקדון, והיא הלכתא בלא טעמא, רי"ף פ"ק דגיטין. ואם לא היו מלוה ולא פקדון גביה רק שהיה חייב מאה ראובן לשמעון ואמר ללוי "תן מאה שאני חייב לשמעון", וקבל שמעון מאמר ראובן, ואפילו א"ל הן, כל אחד משלשתן יכול לחזור בו ולא קנה וחוזר בו, כמו שכתב רי"ף פרק המקבל במציעא ור"ם פ"ו דמכירה. וגבי מלוה או פקדון נמי (ש)אין אחד משלשתן יכול לחזור.
ודין מעמד שלשתן י"א דאפילו בעל כרחיה דנפקד או דלוה הוא, כי התקנה היתה כדי שיוכל להסתפק בשלו וליתנו או לעשות רצונו בו. ורבינו תם [כתב] דדוקא מרצון נפקד או לוה אבל בעל כרחיה לא. והיכא שנתרצה נפקד ונכנס לאותו מקבל ונתנו אותו שמקבל זה הפקדון או ההלואה לאחר במעמד הנפקד, (ו)אותו האחר קנה נמי שהוא מקבל שני ודינו כדין ראשון, כן [כתב] הרשב"א. ודין מעמד שלשתן אי מצי מחיל בשטר שמכר, כתבתיו לעיל דרך א שער ד אות בי"ת. ודין מעמד שלשתן אינו נוהג גבי גוי, כשהנפקד או הלוה גוי, וא"ל ישראל תנהו לחבירי ישראל. דהא אפילו זכיה גמורה ע"י גוי לא קניא. הכא נמי לא עדיף ויכול נותן לחזור בו. ואם הנפקד ישראל ומקבל מתנה גוי, כ"ז שלא (שלח) [חזר] בו ישראל קנה ויכול ליתנו לגוי, שאפילו לא אמר רק בינו לבין עצמו "תן מנה לפלוני גוי", למה לא יתן כיון שאינו חוזר בו ישראל. אבל אם חוזר בו הישראל לא קנה הגוי ולא יתן הנפקד לגוי, זולתי אם הגוי הוא בענין שאין הנפקד יכול להשמט ממנו עד שיפרענו, שיתן לגוי ופטור מהמפקיד. ואם הגוי הוא נותן מתנה במעמד שלשתן קנה ישראל חבירו, דאם ממון ישראל הפקיעו כל שכן ממון גוי. דאומר לגוי "כך דינכם". איתיה פרק הגוזל בתרא [קי"ג ע"ב]. ואם אמר לשליח אמור לפלוני הנפקד שיתן לזה מה שהפקדתיו, י"א דלא הוי זה מעמד שלשתן, דכי תקינו דוקא הוא אבל לא ע"י שליח. וי"א דאפילו בשליח נמי, כי שלוחו כמותו. ראובן שהיה לו חוב על שמעון, וראובן זה היה חייב ללוי, ואמר לשמעון אותו שאתה חייב לי תנהו ללוי זה במעמד שלשתן, וקבל לוי, ונמצא שמעון עני, חוזר לוי אצל ראובן, שזה הטעהו. ואם היה יודע לוי ששמעון היה עני, או לא ידע ובאותה שעה היה עשיר רק שהעני, אינו יכול לחזור, שהרי קבל. זה אומר עני היה אותה שעה ושהטעהו וזה אומר עשיר, על ראובן להביא ראיה שהיה עשיר ויפטר מחוב לוי, שלא יהא אלא שובר שיהיה ביד ראובן, איך פרע לשמעון, אומרים קיים שוברך, הכא נמי יביא ראיה. וכן [כתב] ר"ם פי"ו דמלוה. כבר כתבנו בתחלת הספר דמלוה על פה אין לה קניה רק במעמד שלשתן. ר"ם פ"ו דקנין. אע"פ שבמעמד שלשתן אם אין לו למלוה או פקדון אצל חבירו יכול לחזור בו כמו שכתבתי לעיל, מיהו אם נתן יגבה מאותו שנתן במאמרו. וכן אם אין רצון המקבל רק מבעל חובו ראשון, אע"פ שזה נכנס לו במעמד שלשתן (ו)לא הניח ידו מראשון, ר"ם פי"ו.
<h2>דף יד.</h2>
הנותן מנה לפלוני להוליך למי שהוא חייב בהם המשלח חייב באחריותו. ואם בא לחזור אינו חוזר. ואם החזיר השליח אותו מנה למשלח, השליח חייב, דזכין לאדם וכו'. ואם הוא פקדון שנותנו הנפקד להוליכו למפקיד אינו חייב שליח אם החזיר לנפקד רק אם היה הנפקד כפרן. אבל אי לא, חוזר נפקד ולוקח משליח דאין רצון נפקד ומפקיד שיהא פקדונו ביד אחר. ואם השליח נאמן כמפקיד אינו יכול לחזור דאין כאן טענה זו, הרשב"א, וכן [הוא] בגיטין פ"ק. ולא אמרו הולך כזכה כי אם במלוה או פקדון, ובשהוחזק כפרן אותו נפקד, אבל במתנה דוקא אם אומר זכה לפלוני, אבל באומר הולך לא, דהוי כגט ואם בא לחזור משלח בידו הוא. וכן [כתב] רי"ף שם ור"ם פ"ד מהלכות זכיה. וגבי שכיב מרע הולך כזכי דמי אפילו במתנה. [ע"ב] והמשלח מעות לחבירו ולא נמצא מקבל, יחזיר למשלח. מת מקבל בחיי נותן קודם קבלה, יחזיר לנותן או ליורשיו. מת נותן קודם, ינתן למקבל או ליורשיו, ואפילו נולדו אחר מיתת נותן. כל זה פ"ק דגיטין בסופו.
